כל יום

"כל יום, כל יום בכל רחוב כשהוא עובר קרוב קרוב לרגע קט ואווילי אני שלו והוא שלי" אני עומדת במעבר חציה. ברכב שחור, ראשונים ברמזור מאותתים שמאלה, יושבים שני בחורים. הנהג במשקפי שמש, זה שלידו בלונדיני. מאחורה כיסא תינוק. ללא תינוק. הם נועצים בי מבט, אני מפלבלת בעיני מאחורי משקפי השמש. אני שוקלת לנעוץ מבט בחזרה. לפני שאני מחליטה, רמזור הולכי הרגל מתחלף לירוק. אני מתחילה לחצות, חולפת על פני הרכב בענטוז קליל. אני מפנה את הראש לימין וקולטת שהם עוקבים אחרי במבט. אני מרימה את משקפי השמש ומלכסנת מבט חודר. הבלונדיני מרים שתי אצבעות לחצי הצדעה ומחייך. אני מחניקה צחקוק וממשיכה ללכת. כשאני מגיעה למדרכה בבטחה אני מסובבת את ראשי לאחור ורואה את הבלונדיני צוחק. אני מחייכת חיוך מלא שיניים וממשיכה ללכת. "אני כבר חשה את שפתיו ומלטפת פאותיו הוא כבר שלי, אך תוך שניה הוא נעלם כלא היה" אחרי עוד כמה צעדים שוב מביטה לאחור. הפעם חלון הרכב פתוח והבלונדיני מנופף לשלום. אני מנופפת חזרה מוחמאת וממשיכה בדרכי. חושבת לעצמי אם כדאי לי להסתובב ולגשת לשם. המבט הבא מגלה שהרמזור שלהם התחלף לירוק והם נסעו לדרכם. פספסתי. "כל יום, כל יום אני מאבדת בחור יפה ברחוב, בחור יפה ברחוב" פעם היה במעריב לנוער מדור "נפגשנו" ותמיד רציתי להיות "הילדה החמודה שנרדמה באוטובוס בדרך חזרה מאילת" או "ההיא שרקדה ממש יפה במועדון". היום יש פייסבוק ובעודי מחכה לאוטובוס, כבר התחלתי לדמיין איך באחד מהשיטוטים חסרי הטעם אני קולטת פוסט של איזה בלונדיני שחבר של חבר שיתף "הבחורה עם החיוך המקסים שעברה על פני בדרום העיר..." ואז אני כבר מדמיינת, איפה יהיה הדייט השני שלנו, איך הוא ינשק אותי, מה נשתה ולמה לא פגשתי אותו קודם. צילום: סיוון סטרומזה "צמוד אלי מבלי לזוז הוא לצידי באוטובוס ואנוכי בחלומות כבר מנקדת לי את שמו" אז כדי שאולי הדברים האלה יקרו, אני משתדלת לגרום להם לקרות. לעשות כל מה שאני יכולה כדי ליצור שיחה, לגרום לבחור לשים לב שאני מעוניינת ולנסות כמה שיותר ישר ולעניין לקבוע משהו. "שלשום היה הוא מתולתל אתמול - מצחיק ועגלגל היום הוא דק ושחור שיער נראה את מי אמצא מחר" ואז מגיעה השאלה, האם זו הדרך הנכונה? אם אני לא אעשה הכל, אני עלולה לפספס הזדמנויות. אבל מה אם המוטיבציה האינטנסיבית שלי קצת מפחידה אנשים? אולי אם לא אהיה כל כך ברורה הבחור יהיה יותר בעניין? אבל אם אני משנה פתאום את דרך הפעולה שלי מה שווה כל מה שעשיתי עד עכשיו? "עיני פחם איזה חיוך כזה רציתי בדיוק כמוהו רם ומחוטב יהיה ילדנו המשותף" חזרה לבלונדיני. קצת נדלקתי. חשבתי שהייתי ברורה בכך שזו סיטואציה שמגניב לי איתה. מצד שני, לא רציתי להיות יותר מידי ברורה ולזרוק את עצמי על האוטו. אז אני מחפשת את האמצע, כרגיל. אולי אני פשוט צריכה להיות אני, לחייך כי אני מחייכת ולא כדי להשיג משהו (אותו), לפתח שיחה כדי להכיר ולא כדי לקבוע. לדעת שלא עשיתי ה-כ-ל אבל אספתי לי עוד חוויה לחיים, משהו ללמוד ממנו. "כל כך גבוה קצת תמים הוא לצידי לעולמים אבל גם הוא כמו כולם פשוט עבר ונעלם " - רימונה די-נור תמיד יש את הסיכוי שהוא יעלם גם אחרי שנדבר אבל היי, אז זה לגמרי פספוס שלו...