לשתוק איתו

אי אפשר להגיד שאני לא טובה בדייטים. בעצם זה אמור להיות תחום ההתמחות שלי, אם רק לא היתה שם מטרה כל כך ברורה בסוף. אני נהדרת בשיחות חולין, אני טובה בלספר סיפורים, אני נהנית להקשיב ובדרך כלל גם בלקדם שיחות שלא מתקדמות. אני פלרטטנית במידה, יודעת להחמיא וגם לקבל מחמאות כשצריך. אני יודעת לשתות ולהעביר ערב אלכוהולי משעשע, אבל גם קל מאוד לרצות אותי ולהסתפק במועט. אני אוהבת מחוות גדולות אבל גם הבילוי הכי פשוט יכול לרגש אותי. ובכל זאת, הצלחתי לצבור כמה חוויות של איך לומר, פחות נעימות. ובפחות אני מתכוונת ל"לא". אז כמה סיפורים מהעבר, מההווה ואולי גם מהעתיד. מהסיפורים הושמטו שמות של אנשים, רחובות ואירועים על מנת להגן על פרטיותם. כל הסיפורים אמיתיים. ** נפילת הבסטיליה. נפגשנו ברחוב הזה פינת ההוא, משום מה זכרתי אותו עם קצת יותר כריזמה. כשהוא התחיל איתי היה מאוד החלטי. התלבטנו איפה לשבת, פה לא היה מקום והוא לא רצה לחכות, שם היה ריק מידי וזה הרגיש מוזר. בסוף מצאנו איזה מקום במרפסת, צופה לרחוב. מזל. כי ברחוב היה יותר מעניין ממה שהלך בדייט עצמו. בחיים לא הרגשתי חוסר רצון כל כך עז לספר על עצמי או לחקור בשאלות את האיש שיושב מולי. והוא פחות שיתף פעולה. גם הכוס יין השנייה לא עזרה לזה. וגם המוזיקה הצרפתית הרומנטית ברקע. מזל שהוא פתח את זה בסוף ואמר בעצמו שחבל לו שהדייט לא זרם יפה כמו אז שהתחיל איתי במועדון. למה? שאלתי. ואז הוא קנה אותי "לא זכרתי אותך כל כך יפה". זה היה נהדר. קצת מאוחר מידי, אבל נהדר. לא נפגשנו שוב. ** טריקת דלת. קבענו בסושי. פתאום קלטתי שנתתי כתובת לא נכונה. תיקנתי בהודעה, הוא מאחר. בסדר, בנתיים אנפנף לי במניפה שלי בנונשלנט סקסי. אני לא עפה על הבחור מראש, אבל נותנת צ'אנס אמיתי כי הוא עלול להיות ממש מפתיע. נמוך, אבל מי יודע. אולי יפתיע. מגיע על האופניים החשמליות ואנחנו מתיישבים. השיחה קולחת, יש קצת מתח באוויר. אם לא האוכל המזעזע, חוסר האלכוהול, הדלת שנטרקת כל שניה ומרעידה את החלון שאנחנו יושבים לידו ושלושת הכלבים שנובחים זה על זה בתוך המקום (!) יכול היה להיות אפילו נעים. עברנו לשבת בבר קרוב. שם כבר יש אלכוהול, יושבים זה לצד זה, וזה כבר מרגיש כמו דייט. אפילו הרשתי לו ללוות אותי הביתה. נפרדנו בנשיקה וקבענו שנדבר. ג'נטלמן שכמוהו, מתקשר שלושה ימים אחרי, מזל שאני עדיין לא עפה, אחרת הייתי קצת נעלבת. אני אצל ההורים היום, הוא אצל ההורים מחר, נדבר מחר ונקבע? אני שואלת. "כן, אני אתקשר כשאחזור". בסוף הוא באמת הפתיע. לא התקשר, לא ענה כשהתקשרתי. ועד היום לא נודעו עקבותיו. ** אז, על בליינד דייטים כבר כתבתי בעבר, וגם על דייטים בנוכחות אקסים ולמרות שיש דייטים ממש גרועים, אני מנסה לנצל את הסיטואציה הנוכחית, ולפחות לייצר מהם סיפורים משעשעים שמרתקים ומפתיעים את החברות. ולצבור חוויות ופגישות עם אנשים חדשים, שגם אם אכזבה צפונה בסוף מערכת היחסים בינינו, קצרה או ארוכה ככל שתהיה, אני יכולה להנות מזה בנתיים. בנתיים, עד שאמצא מישהו, שנעים לי בחברתו כל כך , שאני לא צריכה למלא את האוויר בדיבורים ופשוט אפשר לשתוק איתו.