מצפון תזונתי
במסגרת תכנית המצפן התזונתי, שעוסקת בהפחתת סוכר ומלח ממוצרי מזון, תנובה הזמינה את הבלוגרים שלנו לתאר יום בחייהם: מתי הם אוכלים את הארוחה הראשונה שלהם ביום, כמה פעילות גופנית הם עושים וכמה אלכוהול הם שותים. אבל זה לא הכל. כל בלוגר קיבל התייחסות מיוחדת ופידבק אישי מהתזונאית של תנובה. בסוף הפוסט מחכה לכם הפתעה אישית!
איכשהו בגיל 30 המופלג, גידלתי לי מצפון תזונתי. זה כבר לא טריוויאלי להתחרע על צ'יזבורגר ב 1 בלילה. לא נשמע לי הגיוני להזמין צ'יפס ליד העיקרית. והכי הכי הכי גרוע, אני מרימה גבה על החלטות כמו בורקס לארוחת בוקר.
זה לא פשוט לי העניין הזה. אני נהנית מאוכל, אני אוהבת שטעים לי, זה אחד מתענוגות החיים בעיני. אני אוהבת לנסות דברים חדשים, אני אוהבת שילובים מפתיעים והכי הכי הכי אני אוהבת להיות שבעה! בעצם לא, כי אז אי אפשר להמשיך לאכול.
אבל מה לעשות, רצה הגורל ואחרי שנתיים באמריקה הצפונית הקרה והמנוכרת, חזרתי עם כ10 ק"ג עודפים. ולא, אני לא מדברת על המזוודות. יש מצב ששילמתי על האובר וויט הזה אפילו קצת יותר ממה שחברת התעופה היתה גובה ממני.
מעולם לא הייתי רזה במיוחד. אולי בכיתה א'-ב'. תמיד היו לי לחיים שמנמנות, קצת בטן וכנראה גם במאחורה של הידיים (אבל רק לפני כמה חודשים ראיתי את זה לראשונה, זה לא ממש ממוקם טוב לביקורת יומיומית). גם אף פעם לא הייתי סופרת לעצמי קילוגרמים. עוד אחד פחות אחד, לא ממש הפריע לי. העיקר שאני נכנסת למכנסיים.
וכשחזרתי, פתאום זה לא קרה. טוב, שנתיים לא לבשתי מכנסיים קצרים. ולקראת החזרה, כשרכשתי לי דברים חדשים, הם פשוט התאימו את עצמם למידה החדשה שלי. אבל בכל זאת, זה כבר לא היה לי נוח ונעים. כבר לא הרגשתי נוח, או איך רגע אומר: "אפילו לי בעצמי צפוף פה איתי!"
אז החלטתי לפצוח במשטר. בעצם לא ממש משטר, כי זה לא שהרעבתי את עצמי, או הפסקתי לאכול דברים מסויימים ואפילו לא וויתרתי על הבורקסים! אבל הפחתתי. בכמויות, בבשר, בחטיפים ואפילו באלכוהול!! נחשפתי לתענוג חדש - להיות שבעה מסלט.
כן, קדימה, כל המלעיזים מוזמנים לקפוץ, ולהגיד שאי אפשר לשבוע מזה, שזה האוכל של האוכל, שזה לא מזין. אבל אני דווקא מרוצה. מרגישה שבתוך הקערה הזאת אפשר להכניס הכל, וזה עדיין ייחשב לסלט ועדיין ארגיש בריא, מזין ולא משמין. גם אם אני תוקעת שם חזה עוף, בטטות ואפילו גבינות וקרוטונים. אבל הכל במידה.
התחלתי להעריך טופו וקינואה, וזה באמת יכול להיות טעים, הכל תלוי ברוטב. במסעדות אני מעדיפה להזמין דגים ולא בשר (שגיליתי בדרך הקשה שהמערכת שלי לא מקבלת כמו שצריך). ומהצ'יפס, אהובי, יציר פרי אהבתם האסורה של השטן ופייסבוק אם רק היו יכולים לממש אותה, נפרדתי לשלום.
וזה לא רק זה, הצלחתי להתמכר לספורט. אני לא רצה חלילה, או שום דבר שיגרום לי לכאבי רגליים כמו שהיו כשניסיתי את הספורט המקולל הזה. אבל בחצי שנה האחרונה מצאתי את עצמי בשיעורי פילאטיס פעמיים בשבוע וגיליתי שאם עובר שבוע בלי זה אני ממש מרגישה מנוונת. ועכשיו, כשהתחיל הקיץ, אני גם מנצלת את בגד הים הספורטיבי שלי ואשכרה עושה בריכות!
שלא תבינו לא נכון, לפעמים יש נפילות. אבל אני לא קוראת להן ככה. אני קוראת להן רגעי נוסטלגיה. רגעים של געגוע לאורח חיים אחר, נשיקות של שמנמנות (עם שורוק). ואני לא מרגישה רע עם זה. בסך הכל אני מרגישה טוב, אני יחסית מרוצה מאיך שאני נראית, ואפילו הצלחתי לחזור למכנס הקצר ההוא.
ירדתי 8 ק"ג מתוך ה10 שעליתי והיד עוד נטוייה. ברור שהשינוי במזג אויר ובמצב הרוח עזר לזה, אבל אני מאמינה שבמקרה שלי, זה המון כוח רצון.
אמרו לא לבורקסים!
להורדת התפריט המתאים עבורכם לחצו:
תפריט לצמחוניים
תפריט לאנשים עובדים
תפריט למכורים לפחמימות
תפריט לעוסקים בספורט
תגובות
הוסף רשומת תגובה