איזה כיף באינדינגב

"זה נראה כאילו סוף העולם הגיע, וכל מה שנשאר זה מוזיקה". זה המשפט הראשון שנאמר כשהגענו לשטח, קצת אחרי 11 בלילה. מלא אוהלים כבר מוקמים, חושך וקר. לא באמת אפשרי למצוא את מי שקבענו להתמקם לידו. החלטנו פשוט להתמקם. ואז עולה צעקה מהאוהל ליד ומסתבר שהתמקמנו ליד חברה טובה. מאותו רגע, האינדינגב היה פשוט חוויה מטורפת של שלושה ימים מלאי מוזיקה, חברים, פינוקים ובעיקר אושר. הגענו בדיוק בזמן לברי שנתן הופעה מעולה עם כל השירים הטובים שהם לא להיטים היסטריים, כי בכל זאת, זה אינדי. הסאונד היה פשוט מעולה ואפשר היה להרגיש את הבס מנגן ממש בתוך הבטן. מההופעות האלה שאשכרה גורמות לי לרצות לעמוד מקדימה, לגלות שזה לא כזה מגניב בגילי המתקדם ולחזור לעמוד מאחור איפה שיש לי מקום לרקוד ממש כמו בגיל 16. אולי זה לא קשור לגילי המופלג, אלא זה פשוט יותר כיף. וכשהוא מסיים עם כמה יוסי איך אפשר שלא לצעוק "כמה חול" ולהשתולל. הלילות לא היו פשוטים, לינת שטח וזה. איך אפשר לעצום את העיניים כשמסתכלים למעלה ורואים שמיכת עלטה עם נקודות כוכבים מנצנצים ואם תמתינו בשקט מספיק זמן עוד עלול לצאת לכם איזה "וואו" ארוך מהפה אחרי שראיתם כוכב נופל. אני יודעת, כי זה קרה. וכן, ביקשתי משאלה, לא מגלה – אחרת זה לא יתגשם. ובבוקר, לפני שכולם קמים, כשעוד יש רק רחשים של התעוררות מסביב, אפשר לצאת ולשבת באויר שעדיין נושא עליו את צינת הלילה. לשבת ולהסתכל על הדיירים הקבועים של המדבר – החיפושיות. לא הלהקה. האמיתיות. כל הרצפה רוחשת וגועשת, וכנראה בגלל זה יש במה שקוראים לה במת החיפושית. ראינו שם את NOMKE ואם אתם לא מכירים שימו פליי. זה מרגיש כאילו כל מי שהגיע לפה השאיר שכבה אחת מעצמו בבית. אם זה ציניות אם זה ריחוק או סתם התנשאות. פה כולם חברים מראש, כולם נראים מוכרים כי אתם כל כך קרובים שזה נראה שכבר מכירים אותם. וככה כיף פשוט להתחיל לדבר עם אנשים תוך כדי שברקע מגלים כל מיני זמרים חדשים וישנים או כאלה שכבר חיכיתי לביצוע שלהם לשיר מפורסם כמו הביצוע המקסים של האחיות לוז ("Single ladies" ) בין בירה לתבשילים אתיופים לבין ברד אבטיח ותה חם הספקתי לדבר עם מלא אנשים, אמרו לי שיש לי תכונות אופי של דובי אכפת לי, קראו לי גברת בירה (שזה ממש השם שלי אם חושבים על זה – שירה בירה!) ואפילו קיבלתי אישור מגניבות על היכולת שלי להסתובב עם ראש של ציפורת. היה לי נעים. צילום- יוני לוי (והמון תודה) אני בטוחה שפספסתי כמה הופעות שוות כמו ג'נגו אבל היה כמעט בלתי אפשרי גם להחליט להתנתק מהטלפונים ולא לדעת מה השעה וגם לעקוב אחרי הליינאפ המשובח. מזל שהיו איתי כמה אנשים שהיה להם יותר חשוב מה הם שומעים וככה לא פספסנו את תמר אייזנמן המשגעת ודואט חסר תקדים של עוזי רמירז ורות דולורס וויס ל"I got you babe". וכמובן, אם כבר רות, היא היחידה שיכולה להופיע עם השיר הזה ועדיין לסחוף תשואות. איכשהו גם כשנפרדנו הצלחנו להיפגש שוב כשזה היה נכון. כנראה שקבענו פגישה בלב. לרגע זה אפילו נראה כאילו הכל תוכנן במיוחד בשבילנו, וכל האנשים פה לוקחים חלק באירוע מוקפד שמוצג לרווחת כולם ובעיקר, בשבילי. רקדתי וג'יגלגתי, שיחקתי וצחקתי, כל הגוף כואב לי עכשיו, אחרי מקלחת, כששטפתי את המדבר מעלי. אבל אני מרוצה, יושבת עם חיוך ולא מבינה איך זה היה האינדינגב הראשון שלי. אני כבר מחכה לשנה הבאה.