תקופה אחרת. קצת אחרת.

כשנשמעים צלילים שנושאים אותי על גביהם אל שנה שהיתה כבר מזמן, אני יכולה לאבד את עצמי, לדמיין שאני בתקופה אחרת. קצת אחרת. ההרמוניות מעבירות בי צמרמורות של געגוע למשהו שלא חוויתי אף פעם ובכל זאת מרגיש לי כל כך מוכר. כאילו לשם אני שייכת. אל תקופה שהדברים היו בה פשוטים הרבה יותר. והדברים המסובכים היו מסובכים אחרת. מלודיות של חליל, גיטרה ופסנתר שנכנסות מהאוזניים אבל עוטפות את כולי. אני מרגישה אותן בציפורניים, בנחיריים, בשיער וגם קצת בטוסיק. מזיזה רגל בקצב שמשתנה כל ארבעה רבעים, כל תיבה. מנסה לעצום עיניים אבל לא להפסיד אף רגע. כי לרגע, באותו הרגע, אני ברגע אחר. רגע בו זה הכל, בנתיים. קצת אחרי - מופע מחווה לאלבום קצת אחרת. במסגרת ליין גמלא של יקב רמת הגולן בואזןבר פתאום אני על איזה דשא בקיבוץ שעוד היה קיבוץ עם כיסאות "כתר פלסטיק" לבנים מסודרים בשורות, ואני לפניהם, יושבת על מחצלת פרוסה יחד עם עוד ערימה של חבר'ה. מהמהמת מנגינות מנסה לנחש את השורה הבאה בשיר שעוד לא שמעתי אבל אני יודעת שילווה אותי כל החיים. מסתכלת בעיניים של מי שלצידי ויודעת שגם הוא ילווה אותי כל החיים. או אולי אני על איזה דיונה שמה את הראש בחיקו של רומן צבאי קצר. מתעודדת מהזמר הצעיר שבא לנסות להרים את המורל כי אנחנו תקועים פה באמצע מלחמה צודקת. או לפחות מלחמה שאנחנו משוכנעים שהיא צודקת. או לפחות מלחמה שאנחנו מאוחדים בדעתנו או בפעולתנו לא משנה אם היא צודקת. והוא אומר לי שאני צודקת. אולי בכלל הרגע עברתי למושב ותליתי על הקיר תמונה שציירתי. עם רקע של ברושים. כי זה הנוף שנשקף מהחלון. ויש שקט שמופר רק על ידי טרקטור שחורש את השדה. טרקטור ישן מאוד, אבל אז הוא עוד לא היה כזה ישן. וההוא שמלווה אותי מלווה אותי עם תוספת. שפתאום אני חושקת בה נורא כי היא איתו. אבל אני עכשיו. כאן ועכשיו. וכבר הסתיו עכשיו. וסתיו עושה לי להתגעגע. ולפעמים אני מרגישה שאני מעדיפה להתגעגע לדברים שלא חוויתי. כי אותם אני יכולה לחוות רק בצורה החיובית. ולצייר לעצמי תמונה אידילית של מה שהיה פעם. לחשוב שאם הייתי פעם אז העכשיו היה אחרת. קצת אחרת. כי עכשיו אני לא יכולה לשיר שירים פשוטים וגם שני קולות כבר לא מרגשים אף אחד. צריך להתבלט, צריך להצטיין, צריך לשאוף ליותר. לרוץ קדימה. להשיג. לקנות. למהר. לעשות. וזה מעייף וזה גורם לי להתמוטט לפעמים. וזה גורם לי לחשוב על זה שאני רוצה חיים יותר פשוטים. קצת אחרי - מופע מחווה לאלבום קצת אחרת. במסגרת ליין גמלא של יקב רמת הגולן באוזןבר פתאום לא בא לי להיות יותר טובה. לא בא לי להצטיין. לא בא לי להיות כמו גדולים. לא בא לילהיות גדולה. אני רוצה לשבת במרפסת ולספור ציפורים נודדות. אני רוצה לראות שמיים וירוק בעיניים. רוצה לחיות בקצב אחר שמזכיר קצת יותר תקופה אחרת. תקופה שאני מתגעגעת אליה בלי שהייתי בה. בלי לדעת. לנסות את זה קצת. לקום בבוקר בשעה מוקדמת ולצאת אל אוויר נקי. עם רעשים שיפריעו לאנשים שונים ממני. אבל לי לא. להעביר את היום במהירות אבל בסיפוק ולחזור הביתה למקום שאני קוראת לו בית. אל מי שהופך אותו להיות לי לבית. שארגיש שאני במקום נכון. עם מישהו נכון. מישהו שהיה איתו פשוט. לומר שלום לקרן שמש מאוחרת ולשמוע את המוזיקה שלוקחת אותי לתקופה אחרת. קצת אחרת.