יותר עמוק יותר כחול

ארבעתנו יושבות בים. פה קרוב. לקראת סוף היום כבר מרגישות שלא הספיק לנו, בא לנו להגזים ולעשות את הפאן הזה לאורך זמן. ודי, זה כבר עוד רגע סוף הקיץ ונכון שאנחנו לא מוגבלות בסוף החופש הגדול, אבל אי אפשר להתאפק יותר. למי בדיוק אנחנו מחכות? למישהו שיתמקם לו בים עם כל הציוד ובמקרה יזמין אותנו? אנחנו פשוט לא בחורות כאלה. עדיף שניסע לבד! נשמע מוגזם לא? כי איך נרים אוהל לבד, ואיך נסחוב את כל הציוד, ומי ינפנף על המנגל ועוד יותר גרוע, מי יקפל את הציוד ויסחוב חזרה לאוטו בבוקר?? אז החלטנו לקחת את עצמנו, העמסנו את האוטו התלאביבי עד אפס מקום, ליטרלי, והצפנו. אין מה לעשות, כביש החוף צפונה פשוט נותן הרגשה של חופש. אפילו אם סך הכל נוסעים 45 דקות או אולי קצת יותר כי יש פקקים. חנינו את עצמנו בבית ינאי, ושלב ראשון בתוכנית הסתיים בהצלחה. לרגע עם הסחיבות קצת התבאסנו שאין איתנו איזה גברבר חסון שירים את הצידנית ויעשה לנו את החיים פשוטים, אבל ידעתי שכשנתמקם זה יהיה שווה את זה וכששאלו אותי איך אני עושה את זה אמרתי "אני פשוט מרימה" אז הרמתי להן והן הרימו לי ואחרי שתי נגלות הצלחנו למצוא נישה קטנה, חלקת גן העדן שלנו ל24 שעות הקרובות. שלב ב' עבר. הסוד בלהעביר לילה בים הוא להתחיל אותו בטבילה מוקדמת בים. אחר כך נהיה הרבה יותר נעים. ובאמת, אחרי שיוצאים מהמים התכולים, הפרספקטיבה על החיים משתנה. התחלנו לארגן: המנגל בצד, שני האוהלים לצד המצוק שיהיה צל בבוקר, ובאמצע, אי אפשר בלי הצילייה המדליקה והו כה וורודה שלי. שלב ג' הסתיים. צילום: גילי אלעד לוקח זמן להוריד הילוך, לשמוע יותר את קולות הגלים ופחות את הקולות שבראש, אבל לאט לאט הרגשנו שאין מה למהר, יש לנו את כל הערב, והלילה והבוקר ועד שנחליט שהיינו מגניבות מספיק. אין ספק שכשהולכים ללילה שלם צריך לתכנן קצת יותר מלזרוק רק בקבוק בירה ובקבוק מים בתיק ולצאת. דאגנו מבעוד מועד לתכנן את כל הארוחות ואפילו לא התעצלנו לעשות על האש. גחלים זה טריקי, אבל כשהאש נתפסת זה כל כך מרגש והאוכל אפילו קצת יותר טעים עם הידיעה שהצלחנו לגמרי לבד להרים "עלהאש" למופת. שלב ד' הוכתר כאחד השיאים. ללילה באתי מוכנה לקור אבל היה כל כך נעים שאפילו לא רציתי לישון בתוך האוהל. שק שינה על המחצלת ויש לי מלון אלפי כוכבים. הצוואר שלי היה יכול להסתדר עם כרית, אבל כנראה שאי אפשר לחשוב ממש על הכל. גם זה היה שווה את זה. לפקוח את העיניים עם השמש שמלטפת את הגלים לפני שכולם מגלים שיש יום יפה בחוץ. לפתוח את הבוקר עם קפה שחור שזוהי הסיטואציה היחידה שאני יכולה לשתות אותו ולשבת מול הים ולא לדאוג. זהו, אלה הם אכן החיים הטובים. שלב ה' מושלם. צילום: גילי אלעד מה שסגר לנו סופית את הפינה שאנחנו יכולות לבד ואיזה מגניבות אנחנו ללא כל ספק היתה ארוחת הבוקר - שקשוקה עם חלה, טחינה וסלט קצוץ. היה הכי פרש, שזה טרי בעברית. וכשכל זה מלווה בטבילות במים כפי יכולתך, אי אפשר להוריד את החיוך מהפנים. מה שהוריד לנו אותו קצת, היתה ההבנה שאנחנו קצת לא בכושר עם ההחלטה של נגלה אחת בלבד בחזור. אבל, הי, עד הקיץ הבא בטוח נפתח שרירים לא?