החורף הראשון שלי איתו

הגשם הולם על גגוני פלסטיק מסביב. אם עומדים תחתם מרגישים כמעט בחוץ רק שלא נרטבים. בדיוק לפני שנה הייתי בסיטואציה כזאת- עומדת ביציאה מבר אפלולי, ממתינה להפוגה שתאפשר לי לגנוב נסיעה חטופה על הטוסטוס ולהגיע הביתה בחתיכה אחת. עמדתי והבטתי למעלה, אל הגגון שסופג את מכות הטיפות הענקיות ומייצר רעש של הלמות תופים רחוקים או של מקל גשם מדרום אמריקה. עמדתי וחשבתי לעצמי, שאם הייתי מחובקת עכשיו עם מישהו שאני אוהבת, זה היה יכול להיות קצת רומנטי. המחשבה העלתה לי חצי חיוך ומיד לאחריה נזכרתי שאני חוזרת לבד על הטוסטוס, לדירה ריקה, למיטה קרה, לשינה טרופה על רקע הברקים והרעמים שלא נותנים לי לישון מאז שהייתי קטנה. לילה כזה היה לפני יומיים שוב. כמו כל שנה בתקופה הזאת, החורף תופס אותי לא מוכנה והגוף שלי מגיב יותר מהר מהמוח שמסרב להכיר בעובדה שקר וממשיך לבחור לנעול סנדלים בבוקר. הפעולה הזו שקולה לפעולת השפן ששכח לסגור הדלת. הצטננתי, מסכנה, וקיבלתי נזלת. השילוב של העונה השנואה עלי עם חולי שמנפח לי את הפרצוף ומכביד לי על הראש גורם לי לחוסר מסוגלות לצאת מהמיטה. ביום ובלילה. הרעמים מרעימים לי בחלון ומעירים אותי ברמה שגם דרך התריס הסגור אני רואה את הבזקי הברקים. אני מזעיפה פנים, מתכרבלת עמוק בתוך השמיכה ואז קולטת. בניגוד לשנה שעברה, המיטה לא קרה, הדירה לא ריקה ואני לא לבד. הוא מראה לי, גם בלי מילים, למה חורף זה לא כזה נורא. אני מתחילה להבין את זה, אולי קצת מתחילה לראות את היופי של החורף. ההשתקפויות בשלוליות, טיפות גשם שתלויות על עלים שעומדים לקרוס בשלכת, כביש שסופג את אורות הרמזורים, אבל בעצם משקף אותם חזרה. מתחילה לשמוע גם את הפסקול של החורף, הקצב המשתנה של הגשם, ההפתעה של הרעמים. ריחות המרקים והתבשילים ובעיקר המגע שלו, המנחם, שאומר שזו רק עונה. זה קסם של כמה חודשים ועוד מעט תגיע העונה שאני יותר אוהבת. http://youtu.be/jidZHUoHhDY הוא מחבק אותי חזק חצי מתוך שינה וחצי מלמל שאני חמודה. את השגעונות הכי פרטיים שלי הוא כבר מכיר ואיכשהו במקום לצחוק עלי שאני מפחדת מברקים ורעמים הוא פשוט שולף גיטרה ושר כאילו הוא מינימום דיוויד ברוזה. כן, זה בדיוק כמו שהבטיחו לי שזה יהיה. להתכרבל בתוך השמיכה כשגשום ורטוב בחוץ אבל בפנים חמים ונעים. שאין שום סיבה לצאת כרגע, כי כל מה שאני רוצה ואוהבת נמצא פה ממש לידי. לשתות משהו חם, ובאופן מאוד מפתיע אפילו לא אלכוהולי כי משום מה לא בא לי על ערפול חושים כרגע. פתאום אני מקבלת את הגשם בהבנה. יש לו משמעות אחרת. זה לא אומר שזה מקשה עלי לצאת, זה אומר שיש לי לגיטימציה להישאר. החורף רק התחיל ופעם ראשונה שאני ממש מתרגשת לקראתו. זה החורף הראשון שלי איתו. הוא אוהב גשם ואני אוהבת אותו.