שירה בירה

אני כמעט לא מאמינה שזה קרה ובאותו זמן כל כך גאה בעצמי שזה באמת קרה. זה אולי לא הדבר הכי מסובך או בלתי ניתן להשגה, אבל זה אני עשיתי. בירה. עשיתי בירה. אולי בעצם נתחיל בהתחלה, תחילת הרומן שלי עם הבירה והכינוי המתבקש שירה בירה במקום שירה שרירה שהפך לשירה שבירה כששברתי את היד... באופן מפתיע זה התחיל בארצות הברית שאינה נחשבת בהכרח לבירת הבירה של העולם. מרתף בפרברי ניו יורק סטייט, חבורה שכזו שמבלה כמו בסרט אמריקאי. הוא לא נגמר כמו שהייתם חושבים, אבל הוא כן כלל בירה. באד לייט, הקלה שבבירות. כזו שיש לה טעם וצבע של שתן. אבל היא היתה שתייה וקרה והיה זה יום קיץ חם. והרגשתי בסרט אמריקאי ורציתי לשתות בירה מפחית כמו בסרט אמריקאי. וטעמתי וזה לא היה נורא כמו שדמיינתי, אלא פשוט, משקה מוגז עם אחוזי אלכוהול נמוכים שעשו לי לחייך. מאז עברו הרבה מים בדודי הבישול של מפעל גולדסטאר והרבה מהם גם נמזגו תחת ידי. כוס חצי מהימים שהחצי עוד היה חצי, מחכה לי תמיד בפינת הבר, שומרת על הכוס שלי, מלאה, בירה. ואיכשהו, גם כשלא עבדתי, הכוס שם תמיד היתה מלאה. אח, הימים העליזים מאחורי הבר, עם הברז שנתפס כדי לאפשר לי לעשות דברים אחרים. הרבה דברים אחרים, רק כדי לגלות שרוקנתי חבית שלמה על הנירוסטה. ועד שהתרגלתי לגולדסטאר, הו גולדסטאר אהובתי, מצאתי את עצמי בארץ זרה לשנתיים, ללא גישה למי הביוב הנתנייתים הללו. וחיפשתי משהו שיזכיר לי את הטעם, שאני רגילה אליו, טעם של בית. והתחלתי לבדוק ולפרק לגורמים ולהבין שחיטה אני בכלל לא אוהבת, והסטאוטים כבדים לי. IPA כמעט לא מתקבל על הדעת אבל דווקא APA אני יכולה לסבול. וכל גילוי כזה מחדד את בלוטות הטעם ומשמח על הטעם החדש שנרכש. ואז הגיעו בירות בטעמים, חלקם טעימים, חלקם לא. ומבשלות בוטיק עם שמות מגניבים ועיצוב אדיר לתווית. והבנה. בעיקר אהבתי להבין מה אני שותה. ופתאום סיורים במבשלות הם לא רק בשביל הטעימה בסוף, כלומר, גם, אבל לא רק. והכי אני אוהבת את המבשלות שמציעות קשת טעימות, בואי ותנסי, בואי ותתנסי. מאפשרות לי קצת מכל דבר, גם לבדוק סוגים חדשים וגם לשתות את אלו שאני יודעת שאני אוהבת. חזרה לארצות הברית של אמריקה, עשור אחרי המרתף. אני לבד, בעיר קטנה שהבר היחיד בה שלא נסגר בתשע בערב הוא "מולי פיצ׳רס". מבשלת בוטיק שמוכרת את הבירות במקום. לקח לי כמעט שבועיים והג׳ט לג כמעט עלה לי ביוקר, אבל לקראת סוף הביקור מצאתי את עצמי הולכת ברחבות הריקים ומתרגשת. איזה בירה אשתה, מה יהיה הטעם, ואיזה כיף שיש משהו שמרגש אותי כל כך. ואז זה הכה בי: אם זה כל כך משמח אותי, אעשה בירה בעצמי! זה לקח עוד כמה חודשים, אבל השבוע בקבקתי את הבקבוק הראשון שלי. השירה בירה. בירה ביתית אמיתית שבושלה באהבה ובעזרתו והנחייתו של חבר יקר. בירה קלילה שעושה לי לחייך, בטעם של בית, עם שם מגניב ובעיקר, הבירה שלי.