כפתורים

יש לי כפתורים בגוף. חלקם פיזיים ויש גם כאלה שלא. הם מופעלים על ידי דברים שונים ומפעילים כל מיני דברים אחרים. כפתורים גדולים וקטנים, עגולים ומלבניים מאורכים אני מדמיינת אותם בצבעים שונים, וגם עם מרקמים שונים. חלקם רכים וצמריריים וחלקם קשים ולא נלחצים בקלות. יש שמופעלים מרחוק ויש שחייבים מגע וכאלה שמספיק ריח כדי ללחוץ עליהם ולהפעיל יד מכאנית שלוחצת על כפתור אחר. יש כפתור אחד בנקודה שבה הראש מתחבר לצוואר. הוא כפתור עדין ומספיק רק לגרד אותו קצת כדי לגרום לי להתרפק, לעצום עיניים ולנשום עמוק. אם לוחצים עליו אני פשוט הופכת לגוש מתפנק. כפתור נוסף במורד הגב, מתחת לשכמה הימנית. לא מזמן נמתח שם איזה קפיץ שצריך לשחרר וכל לחיצה על הכפתור משחררת אותו עוד קצת וגורמת לי לחרחורי כאב מעורב עם הנאה. זה כפתור מוערך במיוחד שכן, לא כל אחד מצליח ללחוץ עליו כך שהקולות שיוצאים מאוזנים ברמת הכאב וההנאה. יש לי כמה כפתורים שמופעלים במבט. זה יכול להיות מבט ארוך כזה בעיניים. אם מדובר בכחולות אז בכלל. כשזה עיניים של מישהו שאני לא מכירה הכפתור מפעיל שורה של שאלות ופקודות. מי זה? למה הוא מישיר אלי מבט? אל תורידי מבט בעצמך! אלא אם זה מישהו שמוצא חן בעיניי ואז השפלת המבט והחזרתו עלולה להפעיל כפתור אחד בחזרה אצלו. מבט ממישהו שאני אוהבת בדרך כלל לוחץ על כפתור שמפעיל את שרירי הפנים ומותח אותם לחיוך ענק. המוח מצלם תמונה מנטלית של הרגע ובכל מאודי אני מקווה שהכפתור הזה ישאר לחוץ לאורך זמן. זה יכול להיות גם מבט קצר, מגלגל עיניים לאחור, שלוחץ על כפתור אחר לגמרי וגורם לי להרגיש שאני אכזבה. יש גם כפתורים ששמורים רק לאנשים מסויימים. מסתבר שיש לי כפתור לאנשים שנואים במיוחד. כפתור שכמעט גורם לקריסת מערכות, הופך לי את הבטן, גורם לי לבחילה, זיעה קרה מבצבצת על המצח והעין מתחילה לקפוץ. ההפעלה היא מיידית, מספיק לראות את השם של אחד כזה והעיניים מתמלאות דמעות, הידיים רועדות והקול יוצא לי גבוה במיוחד. זה כפתור שאני שומרת עליו מכל משמר ובכל כוחי מנסה להתרחק ממי שעלול ללחוץ עליו. מצד שני יש כפתורים שמופעלים רק על ידי אנשים אהובים במיוחד. כפתורים שמסוגלים לבטל את ההשפעה של אלו שהזכרתי קודם. האנשים האלו מכירים את הכפתורים שלי טוב. לרוב הם מצליחים ללחוץ על הכפתור הנכון בזמן הנכון. יודעים איזה כפתור מרגיע, איזה כפתור מצחיק, על איזה כפתור ללחוץ כשאני עייפה ואיזה מוציא אותי מהמיטה גם ב 5 בבוקר. כשהאנשים האלו לוחצים על הכפתורים הלא נכונים בזמן הלא נכון זה לוחץ לי הכי חזק על כפתור העצבים. יש כפתורים נסתרים, שרק מעטים הצליחו להפעיל בעבר. פיזית ומנטלית, נפשית, רגשית וורבלית. כפתורים שמשמחים אותי כשלוחצים עליהם, כפתורים שמרגשים אותי שיש לי בכלל וכפתורים חדשים שאני מגלה. הנה למשל הכפתור בפופיק, גיליתי אותו ממש עכשיו. זה כפתור שלא אוהב שלוחצים עליו ואני לא אוהבת שלוחצים עליו. והוא מפעיל שורה של תגובות מוזרות כמו צמרמורת, נענוע בלתי רצוני באף וקפצוצים מוזרים שמנסים להעביר את התחושה מהכפתור הזה לכל מקום אחר. רק אל תלחצו לי על הכפתור בפופיק. https://www.youtube.com/watch?v=GxbJTeX7JUg