חולצת טריקו ירוקה

בעצם אני עושה עכשיו את אותן פעולות בדיוק. כביסה, לתלות, לנער קצת שיראה חצי כאילו גיהצתי. כלים שנערמים בכיור עד שנמאס, לפעמים אפילו לפני. לפעמים מטאטאה, אחת לכמה זמן גם מעבירה סמרטוט, משתדלת להזיז כמה שיותר דברים כדי לאפשר למגע אופטימלי של הסמרטוט עם שטח הפנים של הרצפה. שגרה היא שגרה. מתעוררת מוקדם מידי, מרימה את עצמי מהמיטה, הודפת את זרם המים ממני בעדינות או פשוט בלית ברירה. לובשת איזה שמלה ייצוגית ומנסה להתאים לה סנדלים מהזוגות שכבר ליד הדלת. משתדלת להיות עירנית בדרך לרכבת ולחזור לישון כמה שיותר מהר ברגע שהתיישבתי. מכינה אוכל בבית לעיתים רחוקות, אוכלת המון בחוץ, לפעמים גם מזמינה משלוח ולא לשכוח, טיפ לשליח, הרי הם לא רואים שקל מהדמי משלוח. דואגת שחוץ מבירה יהיה איזה משהו במקרר, אולי דווקא בפריזר, רצוי מסוג חמץ ופחמימה. זה ממש אותו הדבר. כששקט בבית שמה מוזיקה, לפעמים איזה פרק מסדרה, שניים, חמישה. תוהה מה התוכנית לערב, מנסה לארגן את כל השבוע באיזון בין לעשות הרבה ולעשות כלום. מקשקשת עם חברה בוואטסאפ, בפייסבוק, בתמונות. עוד פילטר, עוד זיכרון שמתקעקע על גלי הרשת. מסתכלת קצת על הציפורניים שלי, מחליטה שהגיע הזמן להתפנק באיזה פדיקור ולוקחת בעצמי את המספריים כי למי יש זמן או כסף לזה. אבל משהו כן השתנה. לצד כל הדברים האלה יש אותך. ואולי דווקא כל הדברים האלה הם לצידך. הכביסה היא לא רק שלי. השמלות הייצוגיות רוקדות עם טישירטים בגוונים של ירוק, נוגעות לא נוגעות במכונה שמרעישה בקצב תפילת הכביסה שלי שלא יתערבב גון בצבע. ההחלטה על דחיית הטאטוא נעשית יחד והתלונות על כמות האבק שנדבק לרגליים גם. עדיין מתעוררת מוקדם מידי, מוקדם מידי לעזוב את המיטה כשאתה עוד ישן. משתדלת לא להעיר אותך בכוונה, אבל מקווה שכן תתעורר מהרעש של הזזת ערימת הסנדלים, כי גם שלך שם. רק בשביל לקבל נשיקה ולתת לי חיוך שמחזיק אותי עם הרגשה כאילו גם ברכבת אני ישנה לצידך. את האוכל דווקא אתה מכין, ורק לעיתים רחוקות אני מפנקת במשהו מקורי, אוכלת המון בחוץ והמשלוח לא עולה כי עברנו את מינימום ההזמנה. טיפ לשליח מגרדים משני ארנקים ואתה דואג לכל מה שהוא לא בירה שבמקרר. כשאתה בבית אז לא שקט פה, אבל בעצם הרבה יותר שקט לי והמוזיקה היא פס קול ולא הסחת דעת. יש סדרה שאני רואה בה פרקים ויש סדרה שאנחנו רואים יחד. עדיין תוהה מה התוכניות לערב אבל יודעת שאם אין, זה אפילו יותר מבסדר. כי מה שלא נעשה בסוף, גם אם זה יהיה לשבת סתם בבית, ערב איתך לא נראה לי כמו כלום. אני מבלה פחות מול המסך ויותר איתך, בטבע. אין הרבה תמונות ברשת, אתה מעדיף לתייק את הזכרונות מנטלית. אפילו התחלתי להשתמש בקוצץ ציפורניים. אז בעצם, לא השתנה הרבה. עושה את אותן פעולות בדיוק. שגרה היא שגרה. למה אני פתאום מסמיקה?