אה פאריס

איך היה? אני יכולה לתת פה המון סופרלטיבים, חיוביים וגם פחות. וקשה קצת להסביר למה פחות. עוד לפני שעזבתי התחלתי להתגעגע. ולא געגוע כזה שמתרפק על מה שהיה, אלא כזה שגורם לי לפספס את הטיסה ובלית ברירה להישאר עוד יום. לא בטוח שזה היעד שהייתי בוחרת בתור החו"ל הראשון שלנו יחד ואולי גם לא בתזמון הזה. אבל היו לי את הסיבות שלי, ושלך. שלנו, כנראה. נסעתי בשביל לדעת מה עובר עליך, להרגיש אותך ואת המציאות שאתה חי בה כרגע. הספקתי להתרגל לבניין עם הדלת הכחולה ולדירה עם הדלת האדומה, לפרקט שחורק קצת כשעוברים מהמטבח לסלון. למדתי להכיר את תחנת הרכבת ממנה אתה יוצא כל בוקר לשגרה שלך, את הרחוב מרוצף האבנים עם החנויות המוכרות שלא קורצות לך כל כך. שמעתי את השפה ברחובות שאתה שובר עליה את השיניים, שמרחיקה אותך מלהרגיש קצת בבית. והתמרמרתי יחד איתך על איך זה יכול להיות שבמאי עוד צריך מעיל ומגפיים ולמה בכלל הבאתי סנדלים. נסעתי, ורק כשהגעתי התחלתי להבין למה. להראות לך את היופי שבאבנים המשתלבות על הרצפה ובקירות הבתים, את המרפסות הקטנות שמאפשרות לדיירים הפסקות סיגריה חטופות גם באמצע החוף ואת העלווה שצצה מחדש על ענפי העצים, מכסה אותם במטפחות אביביות. הי, אולי אפילו פתאום תשים לב בעצמך ליונה השמנה שיושבת שם. לגרום לך להרגיש שהעיר בגשם היא כמו ילדה יפה שבוכה וזה בסדר לאהוב אותה גם ככה ולמרות שאני שונאת חורף ידועה, לקבל את האביב שלהם בזרועות פתוחות. לנסות לשמוע את הניגון בשפה ולגלות את האושר שבהצלחה של הזמנת ארוחת ערב שלמה במסעדה בלי להשתמש בגוגל טרנסלייט, או לקנות תותים או נעליים ולשמוח שאם ככה זה אחרי שבועיים איזו התקדמות תהיה אחרי חודשיים. לחשוב קצת מרחוק ולקבל פרופורציות על מה שטוב בלהיות פה קרוב ולבחון את סדר העדיפויות שלנו מחדש. נסעתי כדי להרגיש קצת בחופש, קצת להיות תיירת עצמאית וללכת ברגל קילומטרים רק כדי להגיד שהייתי, למרות שאני יודעת שאני חוזרת ממש בקרוב ולא צריך להספיק הכל בפעם אחת. אתה לא שם לחופשה ולכן זה כנראה יהיה יעד שיחדול מלהיות חופשתי ויהפוך להיות יומיומי. בכל זאת, מצאתי את עצמי מתרוצצת בכל העיר, מחישה את הקצב כדי להספיק ומתרגשת לקראת היעד הבא, ומאיטה כשנזכרת שעוד מעט אהיה פה שוב וכדאי להשאיר משהו לפעם הבאה. ואותו דבר בדיוק עם האוכל, טועמת פואה גרה, קונה איזה מקרון, משתגעת על אויסטרים וספרתי לפחות שלושה קרם ברולה. גם פה כדאי להשאיר משהו לפעם הבאה. נסעתי כי היום יום שלי פה בלעדייך הוא לא אותו דבר. לא רע יותר, לא טוב יותר, אבל שונה מאיך שהיה כשהיית. ואהבתי כשהיית. אז באתי להיות איתך, לשים בערב סרט שצולם באתרים שבצהריים החזקנו בהם ידיים והצטלמנו מתנשקים למרות שזה עבר את קו הקיטש שלך. לפתוח בקבוק יין וגבינות שלא מעניין אותך לדעת בדיוק את השם שלהן וקנית בשביל להרגיש מקומי ולפנק אותי בפיקניק ביתי. נסעתי להדביק אותך באופטימיות הלא מתפשרת שלי, להצליח לראות את החיובי בכל דבר. לשים ראש בשקע הכתף שלך, להרגיש את השפתיים שלך מנשקות לי את המצח ולדעת שזה לא משנה באיזו עיר זה קורה או כל כמה שבועות, בשביל זה נסעתי. https://www.youtube.com/watch?v=CeMtEa5QhcA