לימונדה

השנה הזאת שהייתה. הייתה, שנה. בסוף הימים עוברים ונאספים לשבועות ולחודשים ובסוף מגיעה הכותרת, שנה. דברים שעשיתי, ספרים שקראתי, סרטים שראיתי, שירים ששמעתי, פוסטים שכתבתי, אנשים שאהבתי, סיפורים שצחקתי, קפה ששתיתי, מסלולים שהלכתי, קינוחים שאכלתי, חיוכים שחייכתי, מילים שאמרתי, חיבוקים שחיבקתי, צמחים שהשקתי, הודעות שהקלדתי, מכתבים ששלחתי, לילות שישנתי, מרקים שבישלתי... יש נוהג כזה להתחיל לספור את השנה בנקודה מסוימת. אבל לא תמיד יש שוני בין איפה שנגמרת שנה לבין הנקודה בה מתחילה אחת אחרת. ואולי נקודות ציון אחרות יכולות להכריז על התחלה חדשה או שנקודות אחרות יבשרו את סופה של תקופה. אז למה משנה כל כך נקודת הציון הזו? האם היא רק מאפשרת להכריז הכרזות גרנדיוזיות שבטח לא אעמוד בהן? האם אני חייבת, כמו כולם, לספור את מה שהיה עד עכשיו ולרשום לי רשימות של דברים שארצה עד נקודה דומה בעוד שנה? למה דווקא שנה? האם זה מספיק זמן לקחת פרספקטיבה להכל? חודש לא מספיק? חצי שנה היא לא שלמה כי יש בה את המילה חצי? אומרים שלוקח 21 ימים בלבד לסגל הרגלים חדשים, אז למה דווקא שנה? ונגיד שאני בסדר עם תקופת הזמן, למה דווקא בראשה? ראש השנה. אי אפשר להתחיל לספור שנה מנקודת ציון אחרת חוץ מא' בתשרי שבמקרה יוצא על ה-3 באוקטובר? בנקודת ציון הזאת, שמסמנת גם את סופה של השנה ובאותה נשימה את תחילתה של אחת אחרת, פתאום יש לי על הלשון טעם של לימונדה שנסחטה לא מזמן. חמוץ מתוק, מלא בריאות וסוכר בו זמנית, מסתיים בטעם של עוד שממלא את החך ושוטף את הלשון. ואולי גם קצת צרבת קלה שגורמת לי רק לרצות שזה יסתיים כבר ולא בא לי על השלוק האחרון. אני מוצאת את עצמי אומרת "שתסתיים כבר השנה הזאת" או "שיגמר כבר החודש הזה" ולעיתים קרובות יותר ויותר "די עם השבוע הזה". אבל אין בהכרח הרבה שוני בשבוע, בחודש או בשנה שתתחיל מיד לכשתגמר. זה יהיה בדיוק אותו דבר. מה שיכול להיות שונה זה המצברוח, הלך הרוח, ההחלטה לא לספור אחורה או קדימה. אלא להיות. ביום הזה. בשעה הזאת. בדקה הזאת. לנצל כל רגע בפני עצמו. לעשות דברים לא כי החלטתי על נקודת זמן מסויימת שיש לי להשיגם אלא כי אני בוחרת לבצע אותם בכל הזדמנות שיש לי. חשוב לי מאוד גם למצוא את השותפים הנכונים לדרך. גם אם הם שותפים למקטע מסויים, גם אם הם חולקים איתי אהבה רק לנוף מסוג אחד. גם אם אני עצמי השותפה הטובה ביותר של עצמי. לדעת להיפרד בזמן מחלק, לדעת מי יהיה שם אחרי הסיבוב הבא. ומי יעזור לי בעליות הקשות ובירידות התלולות עד נקודת הציון הבאה. שנה הלכה ושנה באה. ומה יהיה בה? ימים, שיאספו לשבועות ולחודשים ובסוף הכותרת, שנה. טיסות שאטוס, רגעים שאחשוב, בקרים שאקום, מיילים שאכתוב, רחובות שאצעד, עוגיות שאאפה, מוזיקה שאאזין, נשיקות שאנשק, דמעות שאבכה, ריצות שארוץ, קירות שאטפס, שמלות שאלבש, מגפיים שאנעל, נשימות שאשאף, מיצים שאסחט, שערות שאלטף, מלפפונים שאחמיץ, מקצבים שאתופף, עיניים שאבהה... אז עד שנה הבאה, שתהיה טובה, הא?