שמה עליו פס

יש דברים שעדיין מזכירים לי אותו. אם זה מטרייה שראיתי ברחוב, משהו שאכלתי או אפילו הבחור הבא שאצא איתו. כן, אמרתי את זה. הבחור הבא. הרי יהיה אחד כזה מתישהו. אחד כזה שירגש אותי לפגוש, שיעלה לי חיוך מעצם ההתכתבות איתו, שיגרום לי להתרגש לקראת הפעם הבאה שתהיה לי אינטראקציה מכל סוג שהוא. לייק בפייסבוק, צפייה בסטורי של האינסטגרם, איזה וואטסאפ משעשע או מי יודע, אולי אפילו טלפון. זו הצהרה, לצאת לדייט פתאום. זה ממש אומר שאני צריכה לעבור הלאה, שאני מוכנה לעבור הלאה, שאני רוצה לעבור הלאה. אבל משהו בי לא רוצה לעבור הלאה. משהו בי עוד מקווה שהוא יתאפס. שיבין שעשה טעות עצומה, שמה פתאום הוא ויתר על הדבר הכי טוב שקרה לו, בשביל משהו שאפילו אי אפשר לדעת מה הוא ובטח גם ממנו ימאס לו בקרוב. בגלל פחדים שהגיעו מעולם אחר, ממישהי אחרת. שזה לא פייר לעשות לי את זה. לעצמו. זה קרה בעבר, כבר ויתרו עליי ואני מאמינה שזו גם הייתה טעות. ואני גם די בטוחה שרצו להתחרט. כי גם זה קרה ואז היה מאוחר מידי. אבל כרגיל, אני לא נותנת את ההרגשה של "מאוחר מדי" כשזה עוד לא מאוחר מדי, כדי לתת עוד הזדמנות ואז היא חולפת לה. ואם החרטה לא גרמה לפעולה, אלו שוב פחדים שעוצרים את הלב מלתת פקודות למוח והרציונליות שוב מנצחת. אני לא יכולה לשלוט במה שהוא חושב ומה שהוא עושה, אני גם לא רוצה. אבל יש שאומרים שדווקא יותר טוב לי בלעדיו. שהרווקות עושה לי טוב. היום אפילו אמרו לי שאני קורנת. נראית טוב. איזה כיף. כנראה שמשהו דווקא מצליח לי. כי במקום לשבת ולהתייסר על מה היה ואם רק הייתי עושה אחרת, אני מצליחה להבין כמה אני באמת אני וכמה אני אוהבת את זה. ופתאום אני עושה דברים בגללי ולא בגלל שום דבר אחר. היום יותר מתמיד אני מאמינה בעצמי, כי העצמי הזה שלי הוא דווקא אחלה ממש. והוא לא צריך להיות תלוי באף אחד אחר חוץ ממני. אני יכולה להחליט שסיימתי להתאבל על הקשר שלנו ולזכור אותו עם כל הדברים הטובים שהיו בו ובאמת לחשוב עכשיו על עצמי. לא להשוות כל דבר למה שהיה איתו, לא לנתח את הסיטואציה יותר מדי, אלא באמת להתגבר, לקחת את כל מה שקיבלתי מהשנתיים האחרונות ולשמוח. כי קיבלתי המון, למדתי המון על עצמי ובכלל. למדתי שאני יכולה לשבת על בר ולבכות ולשתות בו-זמנית, ואו שזה לא מזיז לאף אחד, או שאני עושה את זה בביטחון כזה שאף אחד לא מעז לערער על זה. למדתי שאני יכולה לרוץ ואפילו די מהר. למדתי שאני חזקה מספיק בשביל להתמודד עם כל דבר וכל דרך שאבחר להתמודד איתה, היא ממש בסדר. ולמרות זאת, בכל דבר כרגע יש גם אותו ברקע, איך זה היה נראה אם הייתי איתו עכשיו. לא הייתי בוכה ברחוב. לא הייתי צובעת לוורוד. אולי לא הייתי טסה לאמסטרדם. בטח שלא הייתי יוצאת לדייט. ואיך הדייט הראשון שלנו נראה, ואיך החו"ל שלנו יחד נראה. ואיך אני נראיתי איתו. הייתי מאושרת. וזה רק אומר שאני יכולה שוב. הפעם עם פס ורוד בשיער.