אותך לזמן עבר
אתה כל כך יהיר, אתה בטח חושב שהפוסט הזה עליך.
זוכר את הרגע הזה? אמרת: "איזה כיף זה הזמן שלפני הנשיקה הראשונה?" אז נשענתי לעברך כאילו אנחנו בסצנה מסרט. ואתה נסוגת. אולי רצית למשוך עוד זמן, אולי סתם לשחק איתי משחק.
אני חושבת שזה הרגע בו התאהבתי בך, ואם לפני כן לא היו לי מחסומים כי פשוט היה לי כל כך נעים ונוח במחיצתך, באותו הרגע כבר לא היו לי מעצורים.
כבר לא חשבתי על מה היה ומה קורה ומה יהיה. לא חשבתי כלל. הרגשתי. הרגשתי שמצאתי מישהו שיודע בדיוק על מה אני מדברת. מישהו שעוטף שמחבק שמתעניין. שגורם לי להרגיש הכי.
את אותו הרגע אני רוצה לשחזר. אני רוצה לנסות לקחת את הנתונים ההתחלתיים ולהבין איפה זה השתבש. איפה זה כבר הפסיק לעבוד? מה אני עשיתי? מתי זה קרה ולמה זה קשור? והאם יכולתי למנוע את זה?
אני לא רוצה ללמוד להבא. אני רוצה לנסות איתך שוב. אני רוצה להיות מסוגלת לפגוש אותך ולנהל איתך שיחה. שיחה שבטח לא תהיה קלה.
כי קשה לי לנהל שיחות קשות. קשה לי להביע רצון. אבל זה הרצון שלי. שתתלבש יפה, או פשוט לא בטרינינג, שתבוא לקחת אותי, אולי אפילו תביא לי איזה פרח שקטפת שניה לפני שפגשת אותי, שתגיד לי שבחרת מקום מיוחד. שניסע בשתיקה מתוחה ונרגיש את המתח, את המשיכה. שיהיה שיר שיביך אותנו קצת כי משום מה הוא בדיוק מתאים לסיטואציה. שנגיע לים כאילו בטעות ונעשה לחיים. שנגיד איזה איחול חסר טעם. ואחרי שניקח שלוק תגיד לי שוב: "איזה כיף זה השניות שלפני שמתנשקים" ואני אחייך. ואתה תרכון אלי. ואני אתקרב והשפתיים שלנו יפגשו כאילו לא נפגשו לפני.
וככה בכל בוקר. שתעיר אותי בנשיקה שחיכינו לה כמה שניות.
אבל זה בטח לא יקרה. כי אם אני אתקשר אתה תשמח לראות אותי, אבל "אולי תבואי את אליי?..." ואין לנו באמת על מה לדבר או הגירסא היותר מנומסת של זה: "אני כל כך חם עליך", אז נקפוץ ישר למיטה. ואני לא אוכל לסרב לך או לעכב את זה, כי הרי בעצם גם אני באתי בשביל זה, כי זה כל מה שהכרתי ממך. אלו היסודות שלנו. והם רעועים. ואז ארגיש שאין כבר טעם לשיחה הזאת שבשבילה בעצם באתי, אחשוב שזו סתם חפירה. ומה חשבתי לעצמי כשבאתי, כי אתה לא תציע לי להישאר לישון, אלא תיתן את ה"יאללה" עם מחיאת כף שנמשכת לחיכוך יד ביד שמסמנת שאתה סיימת את הערב.
ושוב לא תתקשר אחרי ושוב אני אתלבט אם לעשות צעד. כי אין לי אגו. כי לא אכפת לי להיות הראשונה.
לא מגיע לי. מגיע לי מישהו שיהיה ראשון, אבל יחשוב עליי שאני הראשונה. מישהו שלא אצטרך לעצור או לעכב, אותו או אותי. מישהו שיגיע אליי, מישהו שיכתוב לי כשהוא חושב עליי כי הוא מתגעגע או כי הוא שמח. מישהו שיאהב את השניות של הנשיקה ולא את אלו שלפני. מישהו להיות איתו את כל הלילה. הזה או בכלל.
אז אני לומדת להבא, אוזרת את כל כוחותיי לנסות להפסיק לחשוב עליך במונחי עתיד ולהעביר אותך לזמן עבר. למסגר את התמונות של הרגעים הטובים וגם של ההרגשה שאחרי, כי אם אזכור רק את הטובים, יהיה לי קשה לזכור למה אני לא מרימה טלפון, פשוט ככה כי אין לי אגו. ולמה גם אם אתה תתקשר, אני צריכה להגיד לא.
https://www.youtube.com/watch?v=Qq4j1LtCdww
תגובות
הוסף רשומת תגובה