המדריך המזורז לאיחוי לב שובר

חה. הכותרת משעשעת אותי. איך אפשר לזרז איחוי של לב שבור? הוא שבור, אי אפשר לאחות אותו. הוא שבור, זה לא משתנה. זה לעולם לא יחזור לקדמותו, לעולם לא ניתן יהיה להעלים את מה שהיה. אי אפשר להעלים את הכרית ספוגת הדמעות, את הטלפונים המשתנקים לחברות באישון לילה. את החיבוקים החטופים מכל מי שרק מוכן לתת כתף, את היציאות רוויות האלכוהול כדי לחזור הביתה ופשוט להתעלף על המיטה כדי לא לבלות רגע אחד לבד בדירה שהיתה שלכם. לא להסתובב מצד לצד במיטה שחלקתם מהצד שלך אל הצד השני. את העברת הדירה, שלא נאמר הדירות, בה למדת אילו דברים באמת חשובים לך ועל מה אפשר לוותר. לא יהיה ניתן להעלים את המחשבות החופרות והחוזרות ונשנות, את האם רק הייתי ואם רק לא הייתי עושה. את מה פספסתי ומה כבר לא יהיה לעולם. את ההחלטות האסרטיביות והפרת ההסכמים הכמעט בלתי נמנעת. את החפירה גם בעצמך והתובנות החדשות שיש דברים שאולי באמת כדאי לתקן ושיש דברים שחבל שהצנעת והסתרת כי בעצם זה דברים שאפשר לאהוב בך. כן, אפילו את עצמך. גם אי אפשר יהיה לבטל את כל הטוב שהיה יחד ואת הרגעים היפים. את כל הצמיחה שלכם יחד ועוד יותר את הצמיחה שלך לבד אחרי. את כל החוויות שאם הלב לא היה נשבר לא היית עושה. את כל ההזדמנויות שקיבלת כשהחלון נפתח בגלל שדלת אחת נסגרה. אי אפשר לקחת את הנחישות, את העוצמה ואת ההישגים שצברת מאז. אף אחד לא אומר שזה בגלל שזה קרה, אבל זה קרה וזאת העובדה, וחוץ מזה אי אפשר לדעת כלום. אי אפשר לקחת את המשפחה שתמכה בכל דבר שלא בחרת, את הגילוי מחדש של קרבה שקצת לקחת כמובן מאליו. את החברים שהיו שם בכל שעה ולכל מצברוח. את החברים החדשים שמצאת ושהצטרפו על הדרך. ובכלל את מהות החברות, השותפות, ההכלה והקבלה שיש לאנשים סביבך, אשכרה בחרת את האנשים הטובים האלו. אי אפשר לזרז איחוי לב שבור כי אי אפשר לאחות לב שנשבר. אפשר רק למלא את החריצים בזהב כמו שעושים בסין לכלי קרמיקה שנשברים. כדי לזכור את השבר ולא להתעלם ממנו. לדעת שגם הוא עושה אותנו מה שאנחנו ובלעדיו היינו משהו אחר. לא שזה פחות בסדר או יותר טוב פשוט אחר. כי מי שאני עכשיו זה הדבר הכי טוב שיש לי. ויהיה מי שיסתכל על חריצי הזהב האלה וימצא אותם נאים ביותר ויביט לך בעיניים ואפילו קצת ישמח שזה קרה כי אחרת זה לא היה קורה. וגם אצלך תגיע ההבנה, שככה, ככה מאחים לב שבור, באהבה. קודם כל שלך את עצמך. ויש סיבה לכך שזה קרה כדי לאפשר לך לראות את האור החודר מבעד לסדקים ולמצוא את עצמך מחדש אם במקרה הלכת לאיבוד. נדמה לי שכתבתי כבר פעם - אנחנו לא שבורים רק טיפה מעוקמים. וכך גם הלב, הוא לא באמת שבור, טיפה עקום, מכופף ויפה יפה כל כך. אם לא היו בו את השריטות האלו הוא לא היה שלי. ואני? אני לא רוצה לב של מישהו אחר.