ואני עוד מחכה

לפעמים אין ברירה. אני מוצאת את עצמי יושבת מחכה ומקווה. שמשהו ישתנה, שמישהו יתקשר, שיגמר הגשם, שיגיע סוף השבוע, שיקרה משהו שישנה את הכל. אני מזהה את זה כבר לקראת אמצע היום, כשהסוללה בטלפון עומדת על 38% ואני מבינה שאני משתמשת בו יותר מדי. מחפשת את התשובות ברשתות חברתיות, מכבה ומדליקה את הווי פיי, אולי שם הבעיה. אם אני יודעת שאני עוד אמורה לצאת בערב, אני מחפשת מטען, כדי חלילה לא להיות מנותקת, אפילו לא לרגע. כי מה אם ארצה להתפנק ולהזמין גט טקסי בדרך הביתה ולא אוכל? אני מחכה. מנסה להבין שאני לא יכולה להאיץ את הזמן ולא לגרום לדברים לקרות רק בקצב שאני מוכנה להם. אין לי שלט ללחוץ בו פאסט-פורוורד ולחיות כאילו כל הדברים האלו כבר קרו. אני חייבת שהם יקרו, חייבת לחוות אותם, כדי לדעת איך להגיב. אז אני מחכה. ועובדת על לחוות את זמן ההמתנה כעוד חוויה לאוסף. אומרת לעצמי שזה שווה את זה. שווה לחכות לזה, אני יודעת, אני מרגישה את זה. כמו שמרק נהיה טעים יותר יום אחרי שמכינים אותו, כשכל הטעמים מתמזגים זה עם זה ומשחקים לי על הלשון. זה כמובן אם אני מצליחה להמתין בסבלנות שהוא יתקרר קצת לפני השלוק הראשון. כמו שחייבים לחכות שהשמרים יתפחו בבצק שהרגע לשתי ואני כבר יכולה להריח את הלחם הטרי טרי כשאני פותחת את התנור כדי לבדוק אם הוא מוכן. כמו סרט שהסוף שלו שווה הכל, כי לכל האורך הייתי בטוחה שהוא משהו אחד ופתאום הוא מפתיע ומעורר מחשבה ובכלל גורם להתאהב בדמות אחת ולהזדהות איתה בו זמנית ואני מבינה שאולי גם אני יכולה להתאהב ככה. כמו כשהדיג'יי שם שיר ממש מעפן שניה לפני שהוא מרים ואני מזיזה את הרגליים בכוח, רק לא לשבת לשניה, כי אז אאבד את כל המומנטום וברגע שהוא נותן את ה-7 שניות של לפני הביט, אני כבר מבינה שהולך להיות פה סשן ריקודים שלא יבייש את החתונה הראשונה בחבר'ה. כמו הריח של הגשם הראשון שמנקה את כל האבק מהאוויר ומעורר את הצמחים והכבישים וגם את האנשים ומזכיר להם שעוד עונה נגמרת ומתחילה אחת חדשה. כמו הפעם הראשונה שהולכים לים אחרי החורף, כשעדיין קר מדי להיכנס למים, וכל מה שרוצים זה רק לעשות אמבטיית שמש וליהנות מהחול' שאם חופרים בו קצת מגיעים לחול שעדיין קצת רטוב מהגשמים האחרונים. ואם אני מסתכלת על מה שכתוב פה למעלה, והרי שזה גיבוב של שטויות. מה יש לי לחכות כל כך הרבה. הרי הרגע הזה הוא הרגע החשוב ביותר, אין לו תחליף ואי אפשר בפעם הבאה לעשות את זה אחרת, כי הפעם הזאת היא הפעם היחידה שזה קורה. ומהכל הכי חשוב זה מה אני עושה בזמן הזה. אז עד שהמרק יהיה יותר טעים, אני אהיה גאה בעצמי שהכנתי מרק בכלל ואולי אזמין מישהו למנה של מחר. ועד שהשמרים יתפחו אני אחפש גם מתכון לממרחים מעניינים שילוו את הלחם הטרי טרי וישדרגו את החוויה למשהו מרגש חך. ועד שיגמר הסרט שיפתיע אותי, אני אהנה מהצפייה ומזה שאני מסוגלת להיות בעוד מסך בינתיים ואולי בגלל זה הוא יפתיע עוד יותר. ועד שהדיג'יי יחליט להרים אני אמשיך לרקוד כי זה לא תלוי במוזיקה אלא רק בי. ועד שהגשם יבוא אני אהנה מהשמש והקיץ . ועד שהקיץ יבוא אני אהנה מהגשמים והסופות. //