געגוע
עד עכשיו לא התגעגעתי בכלל. כי געגוע מתוקף היותו געגוע הוא כמיהה למשהו שאיננו כאן ועכשיו. והכאן ועכשיו שלי כל כך חזק פה שאין לי צורך להכניס שום מחשבה אחרת על מה שאיננו.
לא היה לי דחוף להתגעגע, הכל יהיה כשהיה גם בעוד כמה זמן. ומה שלא, כבר לא יהיה וכנראה שהיה לי את הזמן הנתון שלי איתו.
געגוע זה רגש עמוק. זה כמיהה. זה כשהלב מתרחב למשהו שאיננו כאן ועכשיו. כמה עוצמה יש ברגש הזה. יש בי געגוע לגעגוע. אז אני מאפשרת לעצמי להתגעגע.
אי אפשר להתגעגע לעכשיו. ומחר אולי אתגעגע לאתמול. ועכשיו אני מתגעגעת. קצת. געגוע של רצון להיות עם מה או מי שהרגשתי איתו טוב כבר בעבר. ומה עם מה שיהיה בעתיד? אני עוד לא יודעת. לא יודעת אם ארגיש טוב או לא. מתגעגעת לדברים שהיו ומתגעגעת לדברים שאני עוד לא יודעת שיהיו.
מתגעגעת למי שחלק איתי חוויות. למי שיכולה לחלוק איתו עוד כמה. לספר מה היה היום. לחזור על החוויה שקרתה במילים. לשמר את היום. מי שלא היה כאן איתי לא יכול להבין. אולי אתגעגע גם למי שהיה כאן ודווקא לא איתי. מוצאת את עצמי כותבת מקרים וסיפורים כדי לשתף וכך מבינה שאני רוצה או צריכה את השיתוף כדי לחלוק עם מישהו את החוויה, גם אם המישהו הזה זה אני.
עכשיו אני מתגעגעת לכל כך הרבה אנשים. כאלו שאני רוצה שיחלקו איתי את החוויה. כאלה שאני יודעת שירוויחו מפה המון. כאלה שהייתי רוצה לצידי בדיוק ברגע הזה. לשלוח יד, לומר מילה, לצחוק, לבכות, להבין את השתיקה.
מתבלבלת מגעגועים שזורקים אותי מאחד לשני. מזכרונות לפנטזיות להתרפקות לערגה. והכל לנקודת זמן שהיא אינה העכשיו. אולי זה מה שגעגוע עושה. זורק אותך מהרגע מהעכשיו.
ואולי אני קצת מתגעגעת לעכשיו ברגע שאני מתגעגעת. וזה כל כך פשוט לחזור לעכשיו ולא להתגעגע אליו ויותר קשה להישאר בעכשיו ולא להתגעגע לאף אחד.
ואולי בכלל אין לי למי להתגעגע כי האדם שאני הכי מתגעגעת אליו הוא אני. הרי כל דבר שחוויותי הוא כבר חלק ממני ואני פה איתי עכשיו כך שכל הזכרונות החוויות השותפויות שלי, קיימים פה איתי. ולכן אין לי למי להתגעגע. אז במקום להיות עסוקה בלהתגעגע אהיה עסוקה בליצור לעצמי עכשיו להתגעגע אליו אחר כך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה