החלטות

ההחלטות במסע מהותיות עד מאוד. איפה לשתות קפה, מה לאכול לצהריים, באיזה נקודה קסומה נטבול ונצנן את הגוף. כמו סלעי ענק, בדיוק אלו שמקיפים אותי פה, כל החלטה יושבת על גבי השניה, מונחת בקלילות עם כל כובד משקלה על השלישית. שום החלטה לא עומדת בנפרד ויחד הן יוצרות ערמות של בולדרים מופלאים מהם השקיעה מלטפת במיוחד. אם חופש זה היכולת להיות בחוסר ודאות אז לגמרי הייתי בחופש מוחלט לרגע. אני הרי מטיילת ברגע, לא מתכננת מידי קדימה, ספונטניות מחושבת. חושבת על מה אני רוצה עכשיו, לאכול? לשתות? לנוח? לנסוע? לצאת? כשיש משהו אחד, רצון ברור, זה פשוט יותר. יש שקיעה עכשיו, רוצה לראות שקיעה. אני עייפה, רוצה לשכב לנוח. בא לי לחוות דברים חדשים, אני לוקחת את הטוסטוס ויוצאת, נוסעת לטבילה במקום קסום. ועכשיו, מה אני רוצה עכשיו? לאן הטיול הזה הולך? עם מי אני רוצה להמשיך? עם מי שפגשתי ואני יודעת שאני אוהבת? או שאני יכולה להישאר ולפתוח פתח לאנשים חדשים? לאן לנסוע ומה לעשות עם הזמן שנשאר לי? חופש, חופש מוחלט, ממש קשה להיות בנקודה הזאת של חופש מוחלט. זה נשמע חלום. זה נשמע כל מה שרציתי וזה לא פשוט בכלל להרגיש. ואז ההתלבטויות. אם אני ממשיכה זה רק כי הן הולכות או זה רק כי אני מפחדת להיות לבד? מה אם לא אפגוש אנשים שכיף לי איתם? מה אם אבזבז ימים יקרים של חופש, של חופשה, על אנשים שאני לא אוהבת ומקום שאולי לא עושה לי כל כך טוב? זה כנראה חלק מהטיול, חלק מהחיים. לטיול יש דדליין וגם בחיים. באחרון לא תמיד אפשר לדעת מראש, בעצם כמעט אף פעם לא, אז כדאי לנצל את זה לדברים שאני אוהבת וכיף לי ולאנשים שאני אוהבת וכיף לי איתם. וזה נכון, אם אני לא מאפשרת את האין, קשה להכניס דברים שלא ציפיתי להם. או לפחות קצת יותר קשה כי גם ככה האפשרויות האלו קיימות, אולי רק קצת קשה יותר לזהות אותן. הבטן מתערבלת ולא ברור אם זה מהמים שנכנסו לי לפה כשצחצחתי שיניים, מאלפי הצבעים שנזרקו באויר ונשמתי עמוק, מהפאניר באטר מסאללה שאכלתי לצהרים או שזה פשוט פחד קטן שהתחיל להתעכל. התלבטויות יכולות להימשך שנים, לקחת החלטה זה עניין של שנייה. אם אין לי חשק להישאר במקום אני לא צריכה להוכיח לעצמי אחרת. זה נכון, אני יכולה בכל מקום ועם כל אחד אבל כשיש לי את ההזדמנות לעשות מה שאני רוצה אז למה לא? לא צריך לעשות דווקא רק כדי לבדוק אותי, אני יודעת שאני מסוגלת, ויודעת שיכולה, ובוחרת לעשות את מה שעושה לי טוב. קרקור של צפרדע בס שנחה והסתתרה לה כל היום באורז נותנת קול ראשון כשהשמש יורדת. כתום וסגול של שעות יום אחרונות משתקפות על חלקי שדה אורז שלא התפתח. ואני עוזבת מאחור את הבולדרים הענקיים והחלטות שלא נלקחו. כמו בכל שלב בחיים. לאחר שלקחתי את ההחלטה היא הטובה ביותר בשבילי.