פרידות
מדלאל היה לי הכי קשה להיפרד. אולי כי אני דואגת לה. עשינו את זה בהדרגה, חברים משפחה. מהחבר'ה של המושב היה לי קשה במיוחד. כי זה להתבאס על מה שעוד לא קרה ולא להיפרד ממה שכבר מיציתי אולי.
אני בטוחה שהמסע הזה מהדהד להרבה אנשים, מרגישה לעיתים כמו דמות שולית בספר של אילן הייטנר. אבל דמות ראשית בסיפור שלי.
יש פרידות של הקלה ופרידות של חשש, פרידות מפוספסות ופרידות עמוקות.
כשאבא שלי אומר שאנחנו עושים את ההחלטה הנכונה, בגלל המצב, בגלל שהזמן הוא עכשיו, בגלל שהוא חיכה לפנסיה ועכשיו יש לו כסף וזמן אבל אין לו כוח.
כשמאחותי לא ממש נפרדתי ובעצם הביי הלקוני של לפני שעולים או יורדים מהרכבת הוא המבט האחרון.
כשסבתא שלי מחבקת את ילד 2 ושרה לו ואני מתמלאת דמעות כי מי יודע מתי זה יקרה שוב.
וכשאני מרוגשת מידי בשביל להפנים שזה מה שקורה.
כל ערב עשינו ישיבה השבוע. חילקנו משימות, קבענו לוחות זמנים. "זה הפרוייקט הכי כיפי שעשינו יחד" הוא אומר לי. וזה נכון. המטרה ממש משמעותית, הדד ליין לא גמיש. ואנחנו עובדים טוב ביחד. ממציאים לעצמו ז'רגון משפחתי. ילד 1 מפנים מהר. נראה לי שגם הוא מבין שזה גדול.
You only live twice מתנגן עכשיו ברדיו, אני בסידורים אחרונים. למרות כל התוכניות והמשימות שחילקנו, יש דברים שנשארים לרגע האחרון. וחבל ש, ואולי לא צריך. אבל בשלב זה כבר אין זמן להתלבטויות. מה שהוחלט הוחלט ומה שתוכנן תוכנן. האיש פתאום נלחץ, זה בערך חודש מאוחר מידי. יש לנו תוכנית אבל אין לנו מושג איך היא באמת תראה. ויכול להיות שנצטרך יותר כסף, יכול להיות שנצטרך לעבוד יותר מהר. אבל בשלב זה כבר אין מה לחשוב יותר מידי, הרי האמת היא שחיים פעם אחת, וזה הזמן שלנו להרפתקאה הזו. השיר אומר שחיים פעם אחת בשבילנו ופעם אחת בשביל החלומות שלנו, והיום הזה, האחרון בארץ, מוכיח את זה. אנחנו חיים את החלומות שלנו.
בימים האחרונים פגשתי תנים בכבישים בכמה מקומות. כשבדקתי גיליתי שתן כחיית טוטם מסמל לידה מחדש, הסתגלות, התמודדות עם אתגרים, לחיות בצד הפראי ולהנות מהחיים. אז אני מקבלת את התן, לא כחייה שאוכלת מהזבל אלא כמי שהמצרים ראו אותה, המלווה מהעולם הזה אל העולם הבא. העולם הבא שלי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה