אוטו

קנינו אוטו!!! זה בהחלט אחת האבנים הגדולות במסע. ורק הדרך לשם היתה מסע בפני עצמה. זה כאילו היתה משימה של האיש כשאני עם הילדים, אבל להניח הנחות אף פעם לא עזר לאף אחד. האיש היה על זה בטירוף, בדק בפייסבוק, בקבוצות, עם חברים. אני ניסיתי לקמבן כל מיני מכרים של חברים שיוכלו לסייע. ובסוף עם עזרה מהאיש של חברת ההשכרה וכיתות רגליים, והאיש שלי שממש ביקש שנבוא איתו, בגשם, להסתובב בין סוכנויות רכב, עם שני ילדים לא מרוצים, תקועים בספסל האחורי, זה נושך אותי מפה וזה משם זה צועק עלי מפה וזה משם, מצאנו את האחד שלנו. נסענו יום למחרת בשנית לחתום על מסמכים ולהביא אותו איתנו, החלטנו לעבור בשדה התעופה כדי להחזיר את ההרכב השכור על מנת שלא נצטרך לנסוע לשדה שוב למחרת, וחזרנו הביתה אחרי יום ארוך ביותר, שכלל גם מעבר דירה - האיש עם כל הציוד שלנו באוטו ואני עם שני ילדים במונית, נוסעים שוב לשדה התעופה כי שכחנו את המפתח לדירה החדשה על הצרור של המכונית השכורה שהחזרנו. אז עשינו גם קצת קילומטרז' ככה כדי לבדוק אותו. תכל'ס, עשה עבודה טובה הגבר שלי, מצא לנו חיה רעה טפו טפו ויפה חמסה חמסה. יש עכשיו מקום לכל הציוד, לכל הילדים ולהורים שלהם.

עכשיו רק נשאר שהנסיעות יעברו בשלום. את היום האחרון לפני היציאה אל הבית החדש שלנו לתקופה הקרובה בילינו בקניות בוולמארט. הצלחנו להגיע לאיזה רגע קוסמי כזה בו שני הילדים נרדמו בעגלות, כל אחד בשלו ויכולנו להתרכז בלמלא עגלה. ומילאנו. רק את הדברים ההכרחיים, כולל חומרי ניקוי, אלמנטים חשמליים לשמע של הרכב שבכל זאת עוד לא המציאו את ה USB כשהוא יוצר בערך, מתנות לבעלי הבית החדשים שלנו וכמובן בובת ברוקולי ענקית. כי איך אפשר בלי. עשינו שם גם ארוחת לינר או דינאץ' משהו בין צהרים לערב, ומלא טעימות. ביקשנו מהמארח שלנו בדירה הזו לשחרר אותנו לילה מוקדם, כי בעצם הסיבה ללילה הנוסף היא שלא נצטרך לעבור שוב אבל אם סיימנו את הסידורים שלנו, ואנחנו רק רוצים קרקע יציבה מתחת לרגליים, אין שום דיבה להישאר בבניין על צלע הר ליד כיכר, בקומה 6 עם מרפסת לא בטיחותית, כשיש ילד עם אנרגיות כמו של ילד 1.

אנחנו מאוד מחכים שיכנס לגן, ויפגוש קצת חברים. משעמם לו, הוא צמא לקצת משחקיות בחייו ולנו כרגע קשה מאוד לתת את זה. אנחנו קצרים בסבלנות, מודאגים המון דברים ובעיקר מג'וטלגים ועייפים מאוד. שזה לא מאוד שונה מהמצב בארץ, ובעצם כמו שהרוזן פרנק נ' פורטר הבטיח לסוג הצעיר במופע הקולנוע של רוקי :"I will remove the cause, but not the symptoms".