תמיד יש משהו

אין רוח האויר לא זז השקט מחריש אוזניים. חוץ מכוכב שהתחזה נצנוץ חשוד ההר הים גזרת המגננה. אני יושבת לבד במרפסת, השעה בקושי 8 בערב. שני ילדים ישנים. האיש נסע שוב לעיר לתקן את האוטו וגם כנראה לתת לנו זמן להתגעגע. כן, זה אומר שאני עם שני ילדים לבד. ובדיוק בזמן לעוד הסתגלות לעוד מסגרת. כי הבנו שלהיות עם ילד1 בבית כל הזמן זה לא ממש חופש. וגם עבורו המסגרת חשובה. ואם על הדרך הוא יתפוס ספרדית ואנגלית, מה טוב. אז הייתי היום שעתיים בעוד מקום שהוא גן עדן לילדים. מרחב מתוק ומקסים, בו אין לוז ואפשר לעשות מה שרוצים. בין אומגה לגשר חבלים, פינת אמנות, ספריה, משחקי מכוניות, לגו, בצק, בלוני מים, שתי בריכות עם מגלשה קטנטונת, בית על עץ ומיני מגרש כדורגל.... ואני מאמינה שלא ראיתי הכל. וכמובן שילד 1 סרב להישאר שם לבד. וכמובן שלי נשבר הלב להשאיר אותו שם כשהוא לא מבין ולא מכיר. אז בילתי שעתיים וחצי מקרוב מקווה שתכף יגיד לי שאני יכולה ללכת. משזה לא קרה לבד, נקרעתי שוב מילד צורח ושוב נשבר לי הלב. תהיות ברומו של עולם, האם אני מחשלת אותו לחיים האמיתיים והוא יהיה מסוגל להסתגל לכל דבר חדש ויביט להרפתקאות בלבן של העין. או שמא אני צורבת בו טראומת ילדות של אנטי לכל דבר חדש ובמיוחד לשפות זרות, מה שימלא שעות על ספת הפסיכולוג בעתיד... כך או כך, הוא בכל מקרה יתלונן, כמו אבא שלו, שנמצא עכשיו בבית מלון, שותה רום על בר ומתלונן שהוא עייף כי התעורר ב3 כדי לנסוע ועכשיו משעמם לו.... מרחוק הוא אומר לי שאולי הרעשים האלו שאני שומעת מהעץ ממול המרפסת זה חתול בר ושאסגור את הדלת. ושאניח לחרגול המעופף בתוך הבית לחיות. ושאם אני מוצאת עוד בייבי עקרבונים קטנים שאהרוג אותם עם שיפוד כדי שלא יעקצו אותי. תודה. אני לא בטוחה שיכולה להתמודד עם הג'ונגל הזה לבד .... לפחות ילד 2 הוא תינוק נוח טפו טפו טפו חמסה איכסה כמה הוא בוכה. וכמה הוא כבר כבד לי. ואיזה מכוער עיוני. האמת שהגב שלי מתחיל להרגיש את זה, אז אני חושבת שמסאז' יגיע בקרוב. בגדול הייתי שמחה למשהו ספונטני על החוף, אבל חם, ולח ומלא חול. אולי עדיף להתפנק כבר עד הסוף וללכת לאיזה ספא. הספונטני האחרון על החוף היה שייק אננס בתוך אננס שהוכיח את עצמו אבל היה קצת יקר. כי לא זול פה. האוכל מוצרי הטיפוח וכמובן האלכוהול. אבל גם האפי האור של 2 במחיר של 1 לא מוריד את החום שמשום מה לא מגביר את הטרלהלה אלא רק את הטרילילי ואני מתחילה לחשוב שזה לא שווה את זה. ילד2 אמנם פותח פערי הנקה, כשחם לו מידי הוא לא יכול אפילו לינוק. אז עושים מקלחות, ילד 1 אפילו כמה פעמים ביום. במיוחד בסופי שבוע. הנה, בסוף השבוע האחרון, נסענו למונטזומה, עיירת דייגים מתוקה בצד השני של לשון היבשה, עם החוף הכי יפה בחיי פלוס מפל שנשפך לנחל אל הים. גם ילד 1 שהתלונן כל הדרך נהנה בטירוף. ועף על החיים שלו עם הראש מחוץ לחלון של האוטו תוך שהוא צוהל "איזה דרך מגניבהההההה זה הדרך הכי יפה שראיתי בחיים שלי!!!" וכל זה אחרי שישב איתי מתחת למפל שוצף וירד במורד הזרם בין בריכה לבריכה מדלג מסלע לסלע בשמחה, גורם לי להבין איזה זכרונות אני צורבת בו כעת. ואחרי שראינו הכל בראש, אולי אפילו כמה זכרונות ליבה משמעותיים.

חזרתי אל בין שני הילדים אחרי שהבנתי שיתכן והרעשים הם עטלפים שעלולים להגיע אל המרפסת אם בא להם ומיהרתי להיכנס פנימה. בדיוק בזמן להתעוררות של ילד 2 שהחליט שזה זמן טוב להתחיל עם כאבי צמיחת שיניים. כי תמיד יש משהו לא?