שקיעה

שקיעה. יש פה סנריו כזה שמשעה 1630 חייבים לנסות לצאת ולהגיע לים. זו גם היתה המשמעות העיקרית במעבר לגור קרוב לחוף. פשוט כך, איך שנהיה שעת בין ערביים, אנחנו קמים ויוצאים. הליכה קלה, עם עגלה אפילו, חציית כביש אחד בלבד, קצת אוכלים חצץ, אבל הגענו. מפרץ קטן שנקרא מר אזול - ים כחול. האמת, הוא ממש כחול, אבל בשעות הבוקר, כשהשמש בזוית הפוכה לו. כן, גם פה יכולים להיות מים צלולים וכחולים. בשעת השקיעה הוא קצת אפרפר, ירקרק, מקבל את הגוון של עצי הג'ונגל שנשפכים אליו כמו משפך . המםרצון הזה מלא סלעים. מצד אחד מדף סלע ענק, שונית כמעט, ומצד שני מציצים סלעים מתוך המים מצפינים סוד, מה מתרחש מתחתם. בגאות, המים גועשים, הגלים מתנפצים על הסלעים ובאסור החול הולמים אחד אחד, זורקים את מי שמעיז לקפוץ עליהם חזרה ליבשה במקרה הטוב מושכים אל העומק במקרה הרע. הדהוד קולם ממשיך איתי גם בלילה. בשפל לעומת זאת, המפרץ שקט, חושף בריכות מתוקות לשכשוך וגם בריכת סלע אחת גדולה שמדמיינת עצמה להיות ג'קוזי עם מי ים מתחלפים.

כל יום בשקיעה המפרץ נראה אחרת. וכל יום האנשים שם אחרים. לפעמים במשך כמה ימים אפשר לראות פרצופים מוכרים. שזופים, כתומים, או זהובים ,עייפים מלינה מוטרדת בחוץ, אתר קמפינג. הצבעים המשתקפים במים בלתי ניתנים לתיאור במילים, וגם שום תמונה לא תעשה להם חסד. כחולים וכתומים וסגולים וורודים, כלואים על גבי מי הקטיפה בתוך השכשוכיות הקטנות, האורזות את השמש, מנסות לגנוב עוד כמה טיפות של אור אחרון. מתחת לרגלי מדף הסלע, ומידי פעם איזה גזע עץ תועה שנפל ונסחף אל החוף, שבבי צדפים ששוכבים שם כבר מי יודע כמה זמן ולעיתים מתגלה גם כונכיה שלמה, כזו שאין ברירה אלא לקחת אותה הביתה למזכרת.

ילד 1 רודף אחרי סרטנים ושבלולים, מנסה לגרד כוכבי ים מתחת לאבנים גדולות, מסרב לשעות לתחנונינו להיזהר שלא להעקץ, להפגע או לפגוע באף אחד ובשום דבר. ילד2 נח בעגלה או ישן במקרה, או אולי תלוי לי על השד, מנשנש ארוחת ערב מוקדמת. והאיש שלי בערסל שכאילו מחכה רק לנו שנגיע, נתפוס קו ראשון אל סוף היום. ונאמר תודה שמש, על עוד יום בגן עדן.